אופרייט ליס בע"מ נ' קפח ואח'

פסק דין

תביעה זו עניינה תאונת דרכים שארעה ביום 30/9/11, בין רכב בבעלות התובעת (להלן: "רכב התובעת") לרכב בו נהג הנתבע-1 והמבוטח על ידי הנתבעת 2 (להלן: "רכב הנתבעים" ו"נהג הנתבעים" בהתאמה).

הנהגים חלוקים בדבר נסיבות קרות התאונה. נהגת התובעת העידה, כי הגיעה בנתיב ההשתלבות לרוקח מאוניברסיטת תל-אביב ורכב שנסע בנתיב הימני ברוקח סטה לעבר רכבה ופגע בו. נהגת התובעת טענה, כי הרכב נשרט בצד שמאל אחורי כאשר השתפשף עם הרכב השני. בחקירה הנגדית השיבה, כי הבחינה ברכב ברגע שהתמזגו ולא קודם לכן. הנהגת לא ידעה לומר מתי דווחה על התאונה, מדוע נבדק הרכב רק לאחר חודש והאם שילמה השתתפות עצמית וכמה. לדבריה, לאחר התאונה ראתה את השפשופים בצד שמאל. כאשר הסתכלה על התמונות שצילם השמאי, השיבה שהיא זוכרת שזה מאותה תאונה, אולם אינה זוכרת כל שריטה שהיתה.

לחברת הביטוח מסרה נהגת התובעת: "בעת השתלבותי לרחוב רוקח הרכב משמאלי סטה מנתיבו לימין ופגע ברכבי".

נהג הנתבעים העיד, כי שני הרכבים יצאו מרמזור יחד, הוא נסע בנתיב השמאלי ורכב מצד ימין חתך אותו מימין, תוך כדי שהוא משפשף את הרכב שלו והמשיך בנסיעה. לטענתו, הנהגת שפשפה את הרכב עם החלק הקדמי של הרכב שלה. לדבריו נסעו בסיעה מקבילית, כדי לעלות על הגשר הנמצא בשד' רוקח. לדבריו, בהתחלה חשב שזה שפשוף במראה וסימן לה לעצור וכאשר עצרה ראו שפשופים קלים מקדימה. בחקירה הנגדית השיב, כי היה בנתיב השמאלי ביחס לנהגת הנתבעים והיא חתכה אותו לפני העליה על הגשר. הנהג העיד, כי עצרו אחרי הגשר כשהוא מהבהב. נהג הנתבעים הכחיש כי רכב התובעת נפגע בחלק האחורי.

אשתו של נהג התובעת שהייתה עמו ברכב העידה, כי הם נסעו בנתיב השמאלי, לפתע הגיע רכב מימין, עקף אותם במהירות ופגע בצד ימין קדמי שלהם עם צד שמאלי שלו. לדבריה, הבהבו לו וצפרו לו ואז עצרו בחורה שהתעצבנה וצילמו דברים, את מספר הרכב ואת הצד הקדמי שמאלי. כאשר נשאלה כמה נתיבים היו, השיבה שהיא זוכרת שהיו 2 נתיבים שמשתלבים לאחד אבל הם היו בנתיב השמאלי וכי התאונה הייתה לאחר שהשתלבו לשמאלי אבל אינה זוכרת בדיוק.

לחברת הביטוח מסר נהג הנתבעים: "יצאנו מרמזור 2 נתיבים לפניה ימינה לרח' רוקח (הנתיב התמזג לנתיב אחד) הנהגת הפוגעת לא אמדה/חישבה נכון את ההשתלבות ופגעה ברכב שלי".

דיון והכרעה

מדובר בתביעה אזרחית בה רמת ההוכחה הנדרשת עומדת על 51%, ומשכך די בכך שגרסה אחת תהא מסתברת באחוז אחד בלבד יותר מרעותה, על מנת להעדיפה על הגרסה אחרת. הכלל הוא, שנטל השכנוע מוטל על המוציא מחברו, על כן, התובע נושא בנטל השכנוע לגבי כל יסודותיה העובדתיים של עילת התביעה ועליו להוכיח את אופן קרות התאונה. השאלה באם הרים בעל הדין את נטל השכנוע המוטל עליו נבחנת בתום הדיון כולו ובית המשפט בוחן שאלה זו על סמך כל הראיות שהובאו בפניו ועל בסיס הערכת מהימנותן של הראיות, בחינת הגיונן של הגרסאות, העקביות שבן וקביעת משקלן הראייתי.

במקרה דנן, מבחינת כל העדויות ובפרט גרסתו של נהג הנתבעים לחברת הביטוח שאינה תואמת לעדותו, ניתן לקבוע, כי התאונה ארעה בעת ששני כלי הרכב פנו ימינה והיו אמורים להשתלב בנתיב אחד. הדבר עולה מעדות נהגת התובעת, מהדברים שמסר נהג הנתבעים לחברת הביטוח ומעדות אשתו של נהג הנתבעים כאחד. עדותו של נהג הנתבעים כי התאונה ארעה בסמוך לגשר, כאשר נהגת הנתבעים חתכה לנתיבו, אינה מתיישבת עם הדברים שמסר לחברת הביטוח ולפיכך אני מעדיפה את הדברים שמסר בזמן אמת.

כאשר מדובר בנתיב השתלבות, כל אחד מכלי הרכב הנוסעים לעבר הנתיב חייב לשים לבו לכלי הרכב האחרים והם חייבים לאפשר זה לזה להשתלב ואף אחד מהם לא יכול להכריז על הנתיב כנתיב נסיעתו – שכן כשמו כן הוא מדובר בנתיב שאליו יש להשתלב. מהעדויות במקרה דנן, עולה שכלי הרכב השתלבו בחוסר זהירות ולפיכך התחכחו זה בזה. טענת נהגת התובעת כי רכב הנתבעים היה בנתיב שלה, אינה נכונה כפי שטענת נהג הנתבעים כי הרכב היה בנתיב שלו אינה נכונה שני כלי הרכב משתלבים לתוך נתיב אחד.

יתירה מזו, על התובעת להוכיח את הנזק שנגרם לרכבה. מהמסמכים שצורפו לכתב התביעה עולה, כי בעוד התאונה הייתה ביום 30/9/11 חוות הדעת ניתנה רק ביום 21/11/11, דהיינו כחודש וחצי לאחר התאונה.

בחוות הדעת דובר על פגיעות קלות בפגוש האחורי (שפשוף), שפשוף בפנס וכן שפשוף קל בכנף מעל הגלגל, פגיעות שעשויות להגרם גם בשימוש שגרתי ברכב.

מתוך המסמכים שהגישה התובעת, לא ברור מתי דיווחה נהגת התובעת על התאונה, תמונות שנהגת התובעת טענה שצילמה בעת התאונה לא הוגשו וכאשר הוצגו בפניה התמונות שצולמו על-ידי השמאי טענה כי אינה זוכרת כל שריטה שהייתה אף שהפגיעה הייתה בחלק האחורי של הרכב.

בנסיבות אלה, אני קובעת שהתובעת לא עמדה בנטל המוטל עליה להוכיח את אחריות הנתבעים לתאונה כמו גם את מכלול הנזק שנגרם. כאשר הרכב נבדק פרק זמן ארוך יחסית לאחר התאונה, ראוי היה שהתובעת תעשה מאמץ להציג תמונות מזמן אמת ככל שצולמו כאלה. כאשר חלף פרק זמן של חודש וחצי עד לבדיקת הרכב ונהגת התובעת לא הייתה מסוגלת לזהות את הפגיעות שהן כתוצאה מן התאונה מלבד האזור הכללי של הפגיעות, לא ניתן לקבוע, כי אלה אכן הן הפגיעות.

משכך, אני מורה על דחיית התובענה.

בנסיבות בהם באתי לידי מסקנה, כי שני הנהגים התרשלו באופן נהיגתם, איני רואה לעשות צו להוצאות. כל צד ישא בהוצאותיו ובהוצאות העדים מטעמו.

זכות ערעור לבית המשפט המחוזי בתוך 45 יום.

ניתן היום, י"ג תמוז תשע"ג, 21 יוני 2013, בהעדר הצדדים. התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: